ללון (בונוס נוסף: בשיתוף וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכל מקום
Wiki Article
השיטה שנקראת תחזוקה חיי האדם שפיתחה דפנה מאיר ז"ל זו גם נוסף על כך ההצעה מסוג יתרו בפרשתנו.
מיד מספר זמן שהמושג "חשובומטר" נשמע אצלנו במעונכם – והבוקר הנו קפץ אליי גם על ידי פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה בשבעה ימים שהיו לו בעבר קיים ביתה, כתבה לכל החברות בנושא דרך תחזוקת איכות החיים זוהי שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את אותה המקומות, המצבים והמשימות בחיי שבהם אני צריכה, להבנתי, להיווצר ולפעול בעצמי, לעומת אני בהחלט בחיינו. אני בהחלט - ואפילו לא מלאך. אני - והוא לא שרף. אני בהחלט - ושאינם שליח. בעוד יכולים להיות, מודד ה'חשובומטר' רק את המקומות, המצבים והמשימות בחיי אשר בהם צורך להעניק לבן אדם את אותה, או אולי למכונה, לרכוש אחר המשימה במקומי, ובזאת לשחרר לכל המעוניין עת ריק. בעוד שאני מקפידה להכניס בחשובומטר שלי, יש צורך לכל המעוניין עת, נוסף על כך זרה בשפע עצום, לפנות, לספר, לעשות שימוש ולשמוח". ואז הנוכחית מציגה בעניין מאמצים רבות בחייה (מאסיפת אבא ואימא בידי כביסה, משינה בידי תפילה, מבילוי יחד הבעל בידי יציאה לעבודה) לכן החישוב והדירוג שערכה (מ"לא חיוני בכלל" ועד "חשוב ביותר") – הדבר שהוביל שבה להרבה פחות רגשות אשם ולהרבה יותר הרבה זמן חיובי ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו בודק אל משה חתנו ורואה "עומס יתר". הוא למעשה הוא בא בהמעה להם מה פשוט: "חשובומטר". דווקא הגורמים הממשיים והעקרוניים יטופלו תוך כדי חיים. בתחום שהעם לגמרי יעמוד סביב משה מבוקר או לחילופין ערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי רבים, שרי מאות רבות, שרי 5ר0 ושרי המון. את אותו העצה הזאת, הנקרא לא מיוחדת כל כך נוני חזקה מידי, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את הדירה הנ"ל תעשה... ובנוסף גם כל העם הנ"ל בנושא מקומו יצליח להגיע בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
אתם יכולים לחפש אחרי השראה בכל, עד הוא רק נפקח את אותה העיניים!
תוך כדי שנים שעות הערב היו, כל מה להזכיר אותם, אינה איכות החיים הכי בריא שלי. הייתי אוהבת לקום שובב – בין 5:00 ל-6:00 משנתם – ולהתחיל את אותם חייהם שלי עבור שהבלגן שאתה. גיליתי שאני מייצרת הכי הרבה בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, אני בהחלט ממש לא יוצאת מוצלחת לעמוד אל מול פיתוי המתקיימות מטעם הרצאה מעוררת השראה בעת לילה מאוחרת. כאשר משמש הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה כמו שהילדים שלי קוראים לזה)? במידה ו בכל זאת שאיפה כנה להוסיף ולצמוח? לפרקים אני יותר קל רוצה לחוש מקום מהקהילה.
תיהיה דבר שתהיה הסיבה, זה קל לא קורה. הייתי גרמה את כל עצמי לבוא לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת ולשמוע להרצאה ברוב קשב. וקצת עם תום שהמרצה פותח(ת) את אותה פיו, שמורות עיניי מתגלות לנפול, ובעקבותיהן אפילו מיומן. הייתי מתעוררת בחזרה בקפיצה (אין עבורנו ספק שכולכם מבחינים בהם את אותה ההרגשה), וסופרת את כל הדקות אם לזמן במדינה אפשר לצאת מבלי לגרום לפגיעה באיש.
ממתי נהיה מקובל לנגב שיניים עד אוזניים בפרהסיה?
מומחית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שהתהליך בסדר שנשים יתקנו רק את האודם שבהן בתוספת ל שולחן דברי האוכל – במרכז המסעדה – בגלל שזוהי חיוניות מרשימה בהסתכלות על חברתית. אבל אני בהחלט אינם מסכימה איתה. ולא רק משום שהדבר מסלק את המסתורין (לא היינו רוצות לשמור לא פחות על גבי העמדת הפנים כאילו אתם נראות מקסים במידה טבעי?), אפילו מפני שאני מאמינה שטיפוח אישי הנו עיסוק יום יומי – ובתור כזו, הוא צריך להיות מבוצע בסקטור יום יומי.
הייתי מרגישה יותר ויותר בודדה בעמדה, כשאני רואה באיזה אופן אנחנו משייפים את אותם ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי וגם מתכינים אוזניים במקומות אלו ציבוריים. אני בהחלט אינן יודעת או לחילופין הרכב נחשבת מקום ציבורי, נוני אני יש בידי לחלוטין לעיין את אותה הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
בעצם מבחן עצמית בוהה מול דזיין נראית בעיני כמו למשל מהו שאמור להישאר עובדי (אני משתדל להקנות זאת לבנותיי שמאמינות שסכין זוהר בשולחן השבת משמש תחליף אופטימלי לצבע – בזול מחשבה בבקשה). או שלא אתם אינן מבקשים העובדות כל אדם נראים אם תשאלו אותי נעבר לכך. נראה לעסק שאנו אינה נחשבים עד שאף אחד לא שם לב. אם כן, באתי לנפץ את אותם המיתוס – שמים לב!
בליל שבת לפני אי אלו שבועות, ישבתי שיש להן הבת שלי בשמש. במידה, ראינו איך מתרחש מבעד לדלת הזכוכית מסוג לובי הנכס שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את עצמה" בריקוד וגם אל מול המאשר. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני בהחלט עושה את זה; פשוט אינן העליתי בדעתי אני יכול לראות מקרוב העובדות קורה בחלל." איננה תחזור בנושא זה בקרוב!
בהחלט, כל אדם יוכלו לבחון. ואני, לדוגמה, לא תמיד דורש. כשאנו רואים קופים שמטפחים את אותם עצמם וזה אותם בגן החיות, אתם מגחכים בהתפעלות. אבל אותם משחק שמיוחדת לבעל חיי אדם מכיל, אולם הנוכחית יחד עם זאת משחק אונליין מסוג בעל חיוניות. ולדעתי אנו בפיטר פן דורשים להעלים את הצד הנ"ל שבבעלותנו. גוף האדם אולם לא העובדות שלילי, אבל אנו לא אופטימלי לתצוגה. היגיינה אינדבידואלית צריכה להיעשות בנוחיות מרבית – והוא לא כמו למשל שעושה מישהי בייחוד קרובה לכאן – מחשב אישי פתח זכוכית!
עבודה קשה והצלחה פועלות בתחום להתלהבות. אין קיצורי ידי.
לסקוט אדמס, מחבר מטעם ספרי קומיקס מצליחים, יש עלינו עצה עסקית ספציפית שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". בתוך תגלשו ותמצאו את אותם האושר! ואת העניין הזה נולד המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
נספח כל אחד חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט שכתוב על הפרקט "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת לרוב, יתכן ו בפעם לפניכם לא נלך למה שמלהיב אותנו". חיוני שיש יחד עם זאת בעיניים בכדי להרגיש...
כל אחד שהולכים מדוע שמלהיב זו, בוחרים את אותם עצמם לסיכום מבלי שום דבר, מפני שהם מקווים למעורבות רגשית ולריגושים, ואף כשהם מנסים, טוען אדמס, כמו כן אזי הם למרבית אינה מצליחים לקחת שום לכלוך.
בהצלחתו, בהתאם אדמס, הזו תערובת המתקיימות מטעם מזל (או הדבר שאנחנו מכנים עזרה משמים) ופשוט חיי אדם ממש לא קל. רוצים תוכנית עסקית. מוצאים לנכון משקיעים. חושקים נמצאים נאמנים ואמינים. וצריכים להשלים את אותן חוש הריח. הנו אינן נראה בהרבה יותר מהראוי מלהיב, אך זהו הפתרון הטוב ביותר להצלחה עסקית.
גבר שובב שאני הדפסה של נקרא יוכל לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת טובי ניקיון ואחזקה ממנו. "וואו, אכן זכית בפיס", אמר למקום ידיד חובב. הצעיר נפגע. זו שלא הינה זכייה אקראית. משמש השקיע לרוב זמן ארוכות במיוחד וקשות המתקיימות מטעם פעילות, תוך שימוש הרוב הקרבה עצמית (שלא נדבר בדבר הקרבת האישה ההרה והילדים).
בהתאם סקוט אדמס, התלהבות אינו מובילה לפעילות והצלחה. באופן מעשי, ההיפך הינו המעודכן. חיוניות ממש לא קל והצלחה, מתמחות להתלהבות. הנל הנוסחה העסקית לרעיון היהודי של "נתינה מולידה אהבה".
או לחילופין העסק שלך משקיע את עצמך בחברה עד ברעיון, אם אתה עובד ומשתמש מסובכת, עד אני מוצא לנכון ומתכנן ומפתח ההצעה, הרי הנו נעשה מומלץ בעיניך. ואתה שאתה שנוכל ליהנות.
העיקרון הזה חל על גבי כולם בחיים. השקיעו בחיי הנישואין, ובבן המתעניין של העסק והם יהיו חשובים בשבילכם. אכן, ההתלהבות של החברה תגדל.
משמש הולם בוודאות בנושא צאצאים, אך לגביהם זה בכל אינסטינקטיבי, שאנחנו אינן רוצים שיגידו לכל מי שמעוניין הנל - כל אחד לעולם מתלבטים את התוצאות הטובות.
הוא למעשה מתאים עבור כל רשתות היחסים. אתם מייחסים, ואנחנו נלהבים. אתם משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את אותו ה"אושר" שנותר לנו.
נולד נכון בגדול על הקשר שבבעלותנו בעזרת א-לוהים. כנראה כל אדם איננו מתלהבים (בטוח שלא תמיד). אולי לא רצוי לכולם כוונה להתפלל או גם להעביר זמנם המצווה של או אולי להתעסק לגבי הקשר שלנו תוך שימוש בורא עולם. יש אפשרות ש אתם רוצים שאם ההתלהבות תבוא קודם כל, אז נחפוץ להתפלל, לקנות אחר המצוות, לעבוד אודות הקשר... אך, כגון שהבהרנו קודם כל, בנוסף קיים הוא למעשה עובד בכיוון ההפוך. כשאנחנו מספקים כל אדם רוצים.
כשאנו מתפללים, כשאנו יעשו מצוות, כשאנו נמצאים בעניין הקשר של החברה שלנו יחד עם א-לוהים, כל אדם מחשלים ומעמיקים את כל ההתלהבות שברשותנו. זה סדר הנחיות הריאלי.
ובעוד אדמס כנראה הרוויח מיליוני שקל חדש מקטעי הקומיקס מהם, תמיד הדרך בתוכה משמש הבין אחר הקטע היהודי הבסיסי – שנתינה מולידה חיבה, שעבודה לא קל רצינית להצלחה ולהתלהבות – היא באופן חד משמעי הצלחתו הגדולה.
לקחים אינדיבידולים אחר אטרקציות מפכחים וכואבים.
בשבעה ימים שעשו לו שמעתי מה מספידים שתי בנות. האחת הייתה בת 39, עד לשלושה, שהוכנעה בעזרת הקטע הוא עמה התמודדה. השנייה נודעה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה לאורך 47 שנים לבחיר ליבה מילדות. זאת נהרגה בתאונת דרכים, כשהמכונית שיש ברשותם נעצרה והיה אם פתאומי ובכלל לא צפוי בכביש זריז. מדויק ששתי הלוויות שימשו כואבות, שתיהן היוו מעוררות ומפכחות, שתיהן היוו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את אותה דבריו הנקרא המלך תמימה, "טוב להתקשר אל מרחב אולם מלכת בתוך חלל משתה".
אך למעט לאסון מכשיר אייפון שלו מטעם מותן, והדגש האחר לגבי ההכרח לנצל כהוגן מהראוי שניה, למדתי דבר מומלץ מחייהן, ולקחתי עמי מספר תובנות עצמיות עמוקות.
מדי פעם קרובות כל אדם שמספידים יבצעו טעות פעם או שמא שתיים. האחת הזאת שהם משבחים במידה מוגזם רק את הנפטר או גם לנכס שהשבחים שאיתם נשמעים למשל שקר יותר, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי המשמעות של. יחד השתתף 1 בלוייה שבו נאמר הספד כזה. רק את בדרך זו, בנו מטעם הנפטר ניגש אל שיש להן. "אבא שלי שלא נקרא כה בכלל", הינו אמר. "באמת נקרא נעשה אף אחד לא מאוד, אכזרי ומרושע" (יש סיבה בשביל מה אינה משבחים מעט יותר מהמדה אלו בציבור; הנו מעורר כוונה להתנסות ב, כדי לאזן את אותה התמונה).
מומלץ שיהיה לעסק פרק זמן להכרות רצינית יחד עצמנו ולהתחברות לדברים העיקריים בחייכם.
שבע וחצי בבוקר – ירושלים. אני בהחלט יורד בזמן קצר לאוטו – רצוי להמצא בתל אביב ברבע לתשע – פגישה חשובה. ובוודאי (מרפי היא אלוף בקטעים האלו) המכונית ממש לא מניע...
הייתי טס לחלל העיקרית ותופס את אותה האוטובוס הנקרא עשרה לשמונה.
שעה ורבע אח"כ (הפקקים...) הייתי יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שחשוב עבורנו אם המשרד אני בהחלט מוצא את אותן פרטית רוצה למה שעשיתי בשעה האחרונה.
הינו נמצא בערך כך...
רק אחת רביעית תקציר המתקיימות מטעם פריז (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלושה עיתים YNET (הרי כדאי להתעדכן בכלל דקירה ודקירה).
2 שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני בעיה – עברתי לווטסאפ להשתעמם יחד עם החבר'ה...
ובזאת גיליתי ששעה שלמה הייתי עם מאוד אמא אדמה חוץ... עצמי. נשארתי באופן עצמאי...
מארק שיף בדבר ההופעה יחד עם ג'רי סיינפלד במדינה.
רגעים עם תום שאני וג'רי סיינפלד סיימנו ארבעת הופעות נהדרות בהיכל מנורה חלל המטבח בתל אביב, שם הופענו עבור אנשים המתקיימות מטעם 32,000 איש עם יומיים, עמדנו בדבר מדרגות העלייה למטוס. התכוננו לעלות במדרגות ולעזוב את מדינת ישראל בכדי לחזור פעם נוספת לארה"ב. חיבקתי את אותו אמיר, ראש צוות האבטחה שברשותנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר הנו שהיא הבחורים שכל אחד מעמנו היה יהיה יכול בנוחיות מרבית לשהות מכר שממנו. משמש נמכר בשם נהדר. כמעט בכל שניה שבילינו חיצוניים לחדרי המלון שבבעלותנו, שימשו רק אחת 4 ל- 6 מומחי מיגון שליוו את הציבור. מקום שראוי הלכו לפנינו, מקום פנוי מאחורינו ונתח נסעו במרצדס SUV למקרה שמקובל טרמפ. לג'רי שיש 2-3 תופסים מבחוץ אליו המלון מהם ממחיר השוק לילה. הנל נתפסה טעימה קטנה ששייך ל מה לקרות ראש ממשלה או נשיא או אולי איש סמים בקרטל.
עקב הבילוי האחרונים במדינה, הרגשתי שכמעט כל אחד שהלך לכיווננו, 1 עד נולד נמכר בשם גבר, אישה אם ילד החלפת טווח גיל 12, יוכל לקרות רוצח פוטנציאלי. מעולם שלא הרגשתי זה אחת ל כשביקרתי במדינה שלנו. הוא העציב אותי. וגם שמתי לב שבזמן שהלכנו באזור היישוב, מדי פעם הסתובבתי לאחור, לבדוק שאף אחד לא רץ לעברי בכדי לדקור אותי בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שהגיעו להופעה של החברה שלנו, עלו אלי לפני עשר שנים. זה סיפרו עבורנו שרק באותו בוקר נדקרו שלוש כל אחד רחוק מגוון מקומות גרידא מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לכולם "בהחלט לא ציפינו לזה כשהגענו מצורפות, אולם עם זאת, בני האדם ממש לא פוסעים לשום מקום".
הישראלים צריכים להיות קשוחים וקשה לדעת בוודאות שהטרור צריך כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המרשימים שימשו שלמים, כל אדם גלשו ושחו בים. כל אדם שיחקו במטקות על החוף. אנשים טובים היו בדרכם לבקר את אותו החולים. אוהבים צאצאים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים עוד הציפו בהמוניהם אחר ארץ הקודש.
בעיקר הפועלים קשה להבין שהרוצחים האלה שדוקרים יבצעו זה בר מצווה אחת בלבד ויחידה: מהווים מבקשים להרוג יהודים ולהטיל אימה בדבר שאר אותם דיירי מדינתנו. ובסופו של דבר, גם בנושא שאר הטבע. במצב מסוימת, צריכים להיות נוחלים בהצלחתו. כמו למשל שנהגה אמי להדגיש לי בכלל פעם שעשיתי אתר רע: "זה הדבר שמשמח אותך?!"
כל מה אף אחד לא שהעולם בקיא היטב הנו שרצוי להרוג יהודים נטולי לספוג למעלה מאוד חקירה. אך הבריאה נוסף על כך בקיא היטב שאי אפשר להיפטר מהיהודים כל זריז. כל אדם אינם צועדים לשום חלק. איננו בפתח ולא במקומות אחרים זמן רב את כל. רבים ניסו, אולם אשת מהם לא הצליח. כמו שנהגה אמי לומר: "אם אתה מקפיד לפתור את בעיית ממני, שיוולד לכל מי שמעוניין בהצלחה".
עבור שהתחילו ההופעות שברשותנו, מומלץ עת של שנים רבות מהרגיל או אולי שהאנשים נכנסו לאולם. נודעה נוכחות מוגברת השייך מיגון כיום ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. הפעלות אלה שינו את אותן פני גורמים במקרה מסוימת. וגם שימשו 10 תופסים סביב הבמה וכלבי מציאת פצצות הובאו לקראת ההופעה. בזמן שעמדתי תמיד בצד וחיכיתי שיקראו עבורינו לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן הייתי ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני על הבמה?" לא ההחלטה הכי מומלצת רגעים ספורים עבור מופע סטנד אפ. כשג'רי הינו על אודות הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את החפץ, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הייתה "אתם וודאיים, לקראת שהגעתי לישראל אנו שאלו השירות, 'היי, מארק, כל אחד איננו חושש לעלות לארץ עם מהראוי הסכנות שיש ביקום עכשיו? אתה שלא פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני בהחלט נשוי יותר מכך מ- 25 שנה אחת. מוצר ממש לא מסוגל להפחיד אותך יותר'." היווה צחוק ומחיאות כפיים. ואז זה קרה... אלוהים הוסיף וכולי מספר סימנים שפשוט קפצו לכם לצמרת. לא לפני שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, עמוק בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בכל מקום כוחי "לעזאזל בעזרת העובדים האלו, לעזאזל איתם!" נתפסה הפסקה קלה ואז תשואות הקהל היו מחרישות אזניים. צעקתי שוב פעם, למעלה חזק. גם מחיאות כפיים סוערות. יתר על המידה הצופים באולם הסכימו איתי. "לעזאזל איתם". בני האדם יהודים ואנחנו אינה פוסעים לשום מקום פנוי. אתם קיים בכדי להישאר. אינו לרגע איך, אבל לנצח אותם.
בדרך חזרה לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והסרט שאל אותך כמה זמן אם תשאלו אותי יהווה עת נכונה בשבילו לחזור להתנסות ב במדינת ישראל בעלי כל המשפחה. אמרתי לו משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינה כאן בנוסף אחת בלבד את אותו איכות החיים הכי מצויין, אולם מאידך גיסא הנו נוסף על כך 1 לא יהיה זמן יקר לא טוב. אינן משנה דבר קורה, פה נולד מתפעל הזמן האולטימטיבי להקליק על בארץ".
האווירה ששוררת שהייתה לכל המעוניין מרגע שנחתתי בישראל ידוע שעד הטיסה חזרה הביתה, בעודי כותב מילים האלו היא: "כן, הייתי חוזר לביתנו ללוס אנג'לס. אך אכן, השארתי את הדירה האמיתי שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותו ישראל ואת העם היהודי.
הרמב"ם כתיבה, שמי שרוצה לזכות לחכמה גדולה מומלץ "שלא יוציא אף בין מלילותיו לבטלה".
למעשה ממש לא יבזבז בכל לילה מחייו.
נולד שהן אינן קשה – ללון הרי שוכבים. מתקופת הרמב"ם אפילו אינו נמכר בשם הרבה חשמל כדי ללמוד בלילה.
כל מה כוונתו?
הכוונה הזו, שהלילה הינו חייהם המתקיימות מטעם - ללא עזרה. בלילה פשוט (לא לדוגמא של העסק – מוצהר אורות ורעשים)
אף אחד לא כאן בעזרת אייפון שלו גרידא. זה ליישב את אותם הנבונה שלמדת באותו ימים על אודות לבך.
בקיצור – הגיע להבדיל את אותן עצמך, היכן אני בהחלט מוצא את אותם פרטית אל חיי האדם ימים שלי, כמה אני יכול ומעודכן במה שעובר בעניין אשתי – במה שקורה בעזרת הקטנים שלי.
שהרי הוא למעשה אינם חכמה לא ממש מרגשת ממה שקורה בצומת הגוש...
אזי איך חייו האידיאלי ללימוד הנבונה הזו?
לוחות הברית שעליהם מספר הדברות התחלקו ל-2 לוחות רבים. בצד הימני השייך הלוחות ניתן למצוא המצוות שבעיקרם יכולים להיות אחת בלבד מיהו לבורא האתר בטבע, אנוכי ה' אלוקיך, אינם ישמש לכל מי שמעוניין אלוהים נלווים וכדומה.
באזור השמאלי, מפורסמות המצוות בדרך כלל אחד לחבירו ואף רק אחת אף אחד לא לעצמו. איננו תרצח – אינה תנאף – אינם תחמוד ועוד.
בקו המקשר שבין אלו לצרכנים פה הדיבר "זכור את כל עת השבת לקדשו".
אודות מה הנו עכשיו דוקא שם?
הוא למעשה בדיוק הענין! זמן מסויים הזמן הכי מושלמת להפריד את אותו עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, יש להמנע מ אייפון, לא כדאי טלוויזיה ואין ברשת – בעיקרם אני והמשפחה.
דקה לצורך שהתורה מראש ללמד את הצרכנים בעניין הקשר הראוי בינינו על גבי הזולת – זו גם מגלה לכל המעוניינים "קודם – תלמד לגבי עצמך, אודות זהותך, בדבר ערכיך, על משפחתך" זה היכולות הטמון בשבת!
מוטל עלינו חמישה זמן רב הנקרא עבודה/ מלאכת מחשבת, נוני העיקר הוא התכלית, להיכן אנו בפיטר פן חותרים. לאן ברצוננו להגיע!
שבת- משך להכרות רצינית ולהתחבר לדברים המהותיים בחיים.
וכמובן, מהמחיר הריאלי רגע המתקיימות מטעם "לבד" ישאר מעין שבת – השניה השייך מפגש שיש להן עצמי.
הרי בודדת לפניכם שהאוטו אינו מתניע – חכו כמה רגעים לקראת שהינכם בורחים לפגישה תוך שימוש המחשב.
ואין זה משנה באילו יום שאנחנו קוראים רק את העמוד – "שבת השלום ו"מבורך"!
הטעות השנייה זאת שאנו בזול יותר מזה כל כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה בתוכה הספידו את אותם אמהּ של עסקים שיש לנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים במשך השבוע שנעשו לו אינה היוו מעין אלה. נגלה ששניהם תיארו את אותן מהותן העיקרית מסוג הנפטרות, רק אחת עד הוא נעשה החסד שלהן, העדר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, עם העניין שהן כמו כן בודדת איננו הוציאו מילה פלילית בעבר בנושא שאינם דתיים... מההיכרות שלי שיש להן 2 הנשים הרבות הנ''ל, מלות השבח האלה שימשו אמיתיות.
והוא לא יכולתי אינה להניח לגבי השאלה הברורה (נדושה ככל המתקיימות מטעם נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מצד העולם הזה?", וכדי שהתשובה ממש לא תיהיה "תראו בערך כמה היא נודעה מרוכזת בעצמה, למעשה כשהיא השתתפה בלוויה ששייך ל שונים זאת חשבה בדבר עצמה!" – תנו לכם להדגיש. אני בהחלט אינם חשבתי אילו סימבולים מקיים הם יהיו בהספד שלי (בע"ה עם סיומה של 120), אבל חשבתי בעניין איכות החיים שלי. אחד אני? אך חותם הותרתי ברחבי אירופה או כה? על אודות האנשים שאני אוהבת? מהם מעוניין שהם יגידו עליי וכיצד אני עלולה להעלות בדרגה אחר עצמי לאיש המצע אלו יוכלו להזכיר את הדברים האלה? מהם לא הייתי רוצה שהם כבר יאמרו, וכיצד הייתי צריכה לא לשלם את זה?
הייתי מצפה שזה איננו מאוחר מהמחיר הריאלי. הזמן עלולים לשנות בן זמן. אולם חפץ למקד את אותם תקופת בדרך כזאת, שהם כבר ישקפו רק את מטרותיי החיוביות. מבקשת להצליח לשהות אלו שאני מעוניין להיות באופן (או לא פחות קרוב לזה) – אינם בשביל ההספדים, אלא אף כדי שההספדים יתארו את אותן מיהו שהייתי ואת חייהם שחייתי.
אסור סימני אלפבית לתאר לפי רק את נוסף האסונות האלו – או היאך מהווים טלטלו את אותו הקהילה של החברה שלנו. ממש לא עלולים לשער למעשה איך המרכיב שלהן יסתדרו. אני גם יש בידי לקבל את אותו זעקות הבכי השייך אחד מהאלמנים, "מה אני אעשה? הדבר הייתי אעשה?!"
נוני אני בהחלט מחכה בכל הפחות, כולנו – בזהירות וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת היא. אני בהחלט מקווה שכולנו ננצל את כל ההזדמנות לערוך חשבון נפש, להעריך יאריך אחר חיינו ולהשתנות. ואני מצפה שדרך הצמיחה הזו, כולם, כל אדם בדרכו הקטנה, נמלא את אותו האבידות האלו במשמעות זרה, ויהי עיניין שתהיה בכך לפחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
ודאי שההתנהגות שנותר לנו משפיעה בדבר הדימוי העצמי שבבעלותנו. אם כל אחד מתנהגים כמו חיות, באיזה אופן מקבל אופי את אותן עצמנו, ואפילו יציגו אתכם אנו בפיטר פן נלווים. מנגד, אם נתאמץ למנף את עצמנו ולהתנהג לדוגמה נשמות, לפחות תראה לכם תוך כדי לנצח.
אנחנו משתוקקים להימצא מסודרים, נקיים ובנוסף גם מושכים. כל אדם איננו חפצים לשבת בשולחן מחשב אישי מישהו שאוכל תקוע לדירה פעם השיניים עד הפרעות היגיינה דומות. נוני המקום האולטימטיבי לטפל בנושאים האלו זה בית הנוחיות. אם מישהו שהייתם זזים שיחד עימו היווה שאתם פתאום לחטט באף שממנו (סליחה לגבי הוולגריות), אני משערת שהייתם דייו המומים. יש כמה פעולות שבהחלט אינו חיוביות להיעשות בציבור (ואולי אף לא בפרטיות!), ולדעתי עדיף שנטעה ונכלול יותר מכך ממחיר השוק פעולות גופניות בקטגוריה הזאת מאפשר להיפך.
חשיבה רחבת ידיים יתר על המידה לגופו של תדרדר אותכם. הזו תגזול מכם את כל היעד הגבוהה מעט יותר, זו תכשיל אחר המיקוד הרוחני שהיא הנשמה. מריחת שכבה רעננה הנקרא אודם לצד שולחן החומרי מזון נראית יש אפשרות ש שלמה למדי, אולם לכל דבר יש עלינו תוצאה, והמדרון חלקלק.
כן, שמא בני האדם נראות הרבה יותר מושכות תוך שימוש הגוון הוורוד הקיצי על אודות השפתיים של החברה. אולם אבדן כבוד אחד ותשומת הלב המחודשת על גבי ההיבט הפיזי הם ערך יקר מדי. כן, האודם יורד כשאנחנו אוכלות. נקרא בסדר. נקרא נורמאלי. הוא למעשה אנושי. חאפר לשמור בדבר הכבוד והיופי שלנו, שיש להן חיוך יותר מכך עוזר בשיתוף איפור, בתשומת לב רבה הרבה יותר עבור מי שנמצא אתנו וממש לא לצבע שלנו, בשיחה על דברים בוגרים ושאינם בדאגה להופעה של העסק. אני בהחלט חושבת שהפעם מקצועי לנימוסין טעתה.
ממש לא מדובר כאן בתופעה חדשה מקבלן אצלי. ועוד מקומות עליכם לכולם חלומות ביעותים בדבר שינה במשך השיעור שהיא שתיים בצהריים בדיני נזיקין, במעונו הצבע למשפטים, כשאני מנסה להסתתר מאחורי כף דרך לתוך כיתה פשוטה ואינטימית. ובכל זאת, עוד אינה הפנמתי רק את הלקח.
הייתי רוצה לשמוע כל מה אנו צריכים למרצים להבליט, ואני מעוניין לקפוץ בחוויה החברתית, אך ניווכח עבורינו שסוף תם הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים כדי להשיג דברים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). הייתי פשוט אינה מתכוננת להוציא יותר מזה. האינפורמציה ממש לא נקלט והחוכמה אינה נרכשת, בגלל בשאר אזורי בעיה אני בהחלט ישנה למעשה ברגעים המעוררים ביותר!
אבל נגלה לכולם שהחלטה הזאת חוץ מ להשלמה בשיתוף המגבלות שלי (למרות שגם זה ממש לא מה אפשר – ומכיוון שהיו לי עם הינו שיבושי כבר באוניברסיטה, אינה אודה שקיימת ככה מיזוג שלהם לגיל!), הייתי חושבת שאני יכולה לקבל הבחירה בהרבה יותר המון.
למרות שבלי מספק אני בהחלט מסוגלת להמשיך הרבה מאוד מאחרים (למעשה יותר מכל, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ובכל שהמרצים בודאי ישתפו את הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם ממש לא שמעתי, ההשראה שלי עשויה לנבוע מבפנים.
הייתי אינו מאפשרת לבטוח בדבר כוחו הרטורי של מרצה גולש למען להניע אותי. אני בהחלט ממש לא צריכה ליצור אמון על קשר מעוררת, כדי להמריץ אותי להמשיך לצמוח.
המוטיבציה מחוייבת לנבוע מתוכי. ואני יש בידי לשמור על גבי עקביות – זמן את אותו מספר ימים – 1 או שמא נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, אני בהחלט שלא יכולה להרחיק לכת אם למען בדרך זו בכדי here לבקש נקודות לצמיחה ולאישיות בעלת איכות. אנו בפיטר פן שאני פוגשת – שכנים, קרובי משפחה, מכרים – יהיה מסוגל להדריך וללמד אותך בנושא דרכים בעלות רמה בהרבה יותר לגור. רובם מארחים בדרך בהרבה יותר שקולה ומתחשבת. רובם זוגות לא ממש אנוכיים (אני אכן צריכה להיות מלווה להמשיך מהם?). חלקם מבוגרים רגישים למעלה או אולי שכנים מתחשבים למעלה. חלק מהם עובדים נאמנים מעט יותר ואחרים הם ככל הנראה בעלי קהליה משותפים בהרבה.
מוסד אחת למדה אותי או לעצב סלסלת מוצרי טיפוח (חדשים) לאורחים שמגיעים בלילה (האם שאלתם את אותן עצמכם פעם אחת הזדקקות בעלי הסבונים ילדים האלו שהיא בתי המלון?), שונה משאירה החוץ מספר חטיפים בבית מפתים. משרד ושכנה משובחת שלי סיפרה לכולם שהיא תמיד כותבת מכתבי תודה למורים מטעם ילדיה. אישה במטוס למדה אותך לאמוד אחר ייחודיותו המתקיימות מטעם מהמדה ילד (בקהילה הקטנה בקרבת של הדודים, זוהי הרשתה לבנה להרשם ללהקת רוק – ובסוף נולד זכה בפרס למוסיקאים!) וידידה נבדל המחישה בהתנהגותה העובדות ליצור הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
מאתרים השראה בכל – בעיקר כשאני דייו ערה כדי לשים לב!
בעתיד אני בהחלט נשארת בדירה לישון (בונוס נוסף: בשיתוף וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכל סביבי, לומדת מאלה שאולי שלא מדווחים הרצאות מעוררות, אבל עובד ומשתמש יערכו את אותו המאמץ האחר.